סקירת הדרך לאבדון

...מההתחלה ועד הסוף, מאמץ קולנועי מרהיב של כל המעורבים.

[הוא מתפלל בארוחת הערב והורג עם עלות השחר. האם אתה אוהב אדם כזה? האיש הזה הוא אבא שלך...]

זהו רק אחד מהנושאים ש'הדרך לאבדון' בוחנת בכל סצנה מעוררת מחשבה. עם הצילום הפואטי, הסיפור המרתק והדמויות המסקרנות שלו, 'הדרך לאבדון' הוא, מתחילתו ועד סופו, מאמץ קולנועי מרהיב של כל המעורבים.

בשיקגו מתקופת הדיכאון, מייקל סאליבן (טום הנקס) הוא רוצח שעובד אצל בוס הפשע ג'ון רוני (פול ניומן), אדם שהוא כמו אב לסאליבן. זה למורת רוחו הגדולה של קונור (דניאל קרייג), בנו האמיתי של רוני. משפחתו של מייקל מורכבת מאישה נאמנה, אן (ג'ניפר ג'ייסון לי) ושני בנים צעירים. לבכור, מייקל ג'וניור בן ה-12 (טיילר הויכלין) יש מערכת יחסים 'שונה' למדי עם אביו ומרגיש שאביו אוהב יותר את אחיו הצעיר.

לילה אחד, מייקל ג'וניור, סקרן מה אביו עושה למר רוני, מתגנב למכונית של אביו וצופה ברצח של אדם. כדי לוודא שהילד יסתום את פיו, רוצח מכוון את המשפחה והורג את אנני ואת הבן הצעיר. הוא מצליח לעורר כאוס ואבל, אך מתגעגע למטרותיו העיקריות, מייקל האב והבן כדי להגן על בנו ולנקום את מותם של בנו הצעיר ואשתו, מייקל האב יוצא לדרך לאבדון, מילה בעלת שתי משמעויות . על פני השטח אובדן הוא עיירה קטנה שבה מתגוררת דודתו של הילד, אבל אבדן פירושו גם אובדן מוחלט של הנשמה, קללה נצחית וגיהנום. כאשר רוצח/צלם סוטה (ג'וד לאו) משתחרר על צמד האבות והבן, בטיחות הטיול שלהם בסכנה.

התסריט של דייוויד עצמי מבוסס על הרומן הגרפי של מקס אלן קולין. התסריט מכיל קשרים אפלים, דיאלוג עוצר נשימה ודיוקנאות מצמררים של דמויות פשע. אולי בהשראת האופי הגרפי של הרומן, צלם הקולנוע הראשי קונרד הול עיצב בקפידה כל צילום כך שייראה כמו ציור. הפלטה מושתקת עם מראה מונוכרומטי, ודמויות לבושות בבגדים משעממים וכבדים (בעיצובו של אלברט וולסקי) כדי להדהד את התקופה האפלה של השפל של 1931. המוזיקה של תומס ניומן יעילה גם בהדגשת הנושאים.

אחת המעלות הגדולות ביותר של הסרט היא צוות השחקנים שלו. טום הנקס עושה עבודה מדהימה, מגלם את מייקל כמה שיותר אפל ומורכב. אתה יכול להרגיש את המאבק המוסרי שלו שהוא מביע לעתים קרובות למדי ללא מילים. אי אפשר להסתכל על טום הנקס בלי הבזק תמונה של 'בחור נחמד' (פשוט כי זה סוג של בחור שהוא), אולם למרות זאת, אנו אף פעם לא מפקפקים בכך שמייקל סאליבן הרג. בנו הבכור של האנק, העולה החדש הויכלין, מתגלה כשידוך על המסך. Hoechlin נותן ביצועים עדינים וטבעי מרענן. במהלך סצנה אחת כאשר דמותו מוצאת את אמו ואחיו מתים, התגובה שלו ברורה, הוא לא בוכה. רק מאוחר יותר הוא מאפשר לדמעות להתגלגל ללא רחמים.

צמד אב/בן נוסף מורכב מפול ניומן ודניאל קרייג. ניומן שולט בסצנות פיזית וגם מילולית. ניומן מגלם את לוני בעוצמה, בפרטים נרחבים ועם רמז עדין של פגיעות. במילותיו של ניומן עצמו, 'בחור נחמד, שהוא רוצח'. בנו על המסך, בגילומו של קרייג, מציג את קונור ערמומי, שטני, מקסים, עצוב ופגוע בהופעה מאוד בלתי נשכחת, מאוד אמיתית.

שחקן אחד שלא נראה מסוגל לתת הופעה גרועה הוא המועמד לאוסקר ג'וד לאו (מר ריפלי המוכשר, אויב השערים, AI). ללא יוצא מן הכלל חוק עשה כאן עוד תפנית חזקה. הבמאי סם מנדס מנצל את התכונות הייחודיות של לאו, ויוצר חזון מצמרר ביותר של רוצח ש'מצלם' את קורבנותיו. ג'ניפר ג'ייסון לי בתפקיד אנני סאליבן וסטנלי טוצ'י בתור פרנק ניטי גם מוסיפים הרבה רוח לצוות המשנה.

מנדס מקפיד להפוך את הסרט לכמה שיותר דינמי מבחינה ויזואלית. בעוד שחלק מהסצנות עשויות להימשך זמן מה ללא פעולה, התמונות מהוות דיאלוג פיוטי משהו. כבמאי נאלץ מנדס לעשות בחירות רבות. הוא עושה עבודה טובה בהקיף את ההופעות המדהימות בנוף צורם. באשר להכריע בגורל המוסרי של סיפורו, הסצנות הן שמעוררות תגובה. הסצנות חיות וכנות. הם מאתגרים את הקהל מרגע אחד למשנהו.

מה שעוד נחמד בסרט הזה הוא שהוא לא מהלל גנגסטרים בשום צורה. ולמרות ש'הדרך לאבדון' מדורגת R, היא לא משתמשת באלימות מיותרת. זה מוצג רק כאשר שפיכת דם כזו תורמת לעלילה או להשפעה הרגשית.

'הדרך לאבדון', בעצם סרט על אדם שנשמתו היא מעבר להצלה אבל עדיין יש לו סיכוי להציל את זו של בנו, יכול מאוד להיות הסרט הרביעי הטוב ביותר ברציפות עבור Dreamworks. היצירה כולה משתלבת כסימפוניה רודפת. זה רודף את המוח, כמו גם את הנשמה.

מָשׁוֹב? [email protected]

הדרך לאבדון יצא ב-12 ביולי 2002.